פסטיבל טריבונה 2025
פסטיבל מופעי גמר במסלול מופע עצמאי
26-23 ביוני 2025
מסלול מופע עצמאי לתואר שני יישומי (MFA) מציע לימודים ביצירה עצמאית של תיאטרון ופרפורמנס. המסלול מכשיר ליצירה של שחקן.ית יוצר.ת חוקר.ת וליצירה קהילתית וארטיביסטית. מופע עצמאי הוא כיום ערוץ יצירה מוביל במוסדות תרבות, פסטיבלים מקומיים ובינלאומיים ועבודה עם קהילות. המסלול מקנה כלים להשתלב בזירה ענפה וחשובה זו.
בתהליכי יצירה המזמינים יוזמה ומאפשרים ניסוי, גילוי וחידוש של השפה האמנותית, מופע עצמאי יכול להתבסס על מגוון חומרים מקוריים. ביניהם, נרטיבים חברתיים ואתנוגרפיים, סיפורים אוטוביוגרפיים בעלי ערך קולקטיבי ועיבוד של חומרים היסטוריים, תיעודיים, מחקריים וספרותיים. היצירה המערבת מחקר ביצועי ועיוני יכולה להיות מילולית, לא-מילולית, בינתחומית, חזותית, כוריאוגרפית, ועוד; ומזמינה גיבוש של תפיסה דרמטורגית, פרקטיקות של פרפורמנס, חשיבה מרחבית, חזותית ובינתחומית ופיתוח יכולת משחק וביצוע.
הלימודים – במשך שנתיים, בימים מרוכזים – כוללים שיעורים מעשיים ייעודיים לפיתוח מופע עצמאי, סמינרים, ושיעורים המלווים בשנה השנייה מופע גמר אישי או משותף. התואר מסתיים בבחינת גמר המתייחסת למופע. ההקשר האקדמי מזמן לאורך הלימודים שילובים משמעותיים בין התנסויות אלו.
מסלול ייחודי זה נוטל מקום מרכזי בחוג לאמנות התיאטרון ובפעילויות הפקולטה לאמנויות. הפרויקטים שנוצרים בו, ועולים בפסטיבל טריבונה, מוצגים על במות חיצוניות וזוכים בהכרה ובהצלחה. תפיסתו הולמת את מרכזיותו וחשיבותו של תחום המופע העצמאי בארץ ובעולם.
זירת המופע העצמאי, הכורכת את החשיבה האסתטית ואת חקר הביצוע בחוויות חיים משמעותיות, היא תמיד התנסות מורכבת, בוודאי בעת מלחמה, בזמנים של ערעור קיומי ושיבוש חברתי עמוק. הודות לרוח ולכוח היצירה, האופטימיות והסולידריות, יחד עם צוות מלווה מסור ומחויב, מתקיים פסטיבל טריבונה.
מפגש להוקרת קרן ההפקות ע"ש אֺהלה הלוי
יום שלישי, 24.6.2025, 17:00, בניין מקסיקו 212
ברכות
פרופ' אדר' ערן נוימן, דקאן הפקולטה לאמנויות
ד"ר דרור הררי, ראש החוג לאמנות התיאטרון
עו"ד דורון כוכבי, נאמן הקרן ע"ש אֺהלה הלוי
צבי סהר
דרך הסיפור: בין אישי לקולקטיבי במופע עצמאי
הנחיה: ד"ר חן אלון, פרופ' דפנה בן-שאול
הכניסה חופשית
תפרים נסתרים
יצירתה של דבורית בן יוסף
בעקבות מותה של אם המשפחה, מתכנסים ילדיה. כל אחד מהם נושא עמו כאב ישן ויריבויות מודחקות. כדי לשמר את התפרים העדינים שחיברו ביניהם, מבקשת האם בצוואתה דבר פשוט לכאורה – שיישארו בקשר אוהב ומתחשב.
האם יצליחו?
פינוי ארון הבגדים של האם מפיח חיים בבגדים הישנים, ויחד איתם יוצאות מן הארון דמויות המשפחה. זיכרונות שולחים מסרים אל ההווה במערבולות של זמן ומערכות יחסים. מבעד לקרבה ולטיפול באם החולה, מתגלה כי לא נלחמים רק על נכסים, אלא על הזכות לספר את הסיפור. בין כמיהה לקשר לבין חשש מהתפרקות, הסיפור המשפחתי על זיכרון ושכחה הוא גם אלגוריה על הארץ.
המופע נוצר בעקבות מותה של אמי ואיסוף ותיעוד של חומרים שכתבו הוריי ומצאנו במהלך סידור הבית הישן. המופע הושפע גם מחקר מחלת האלצהיימר, ובעיקר, השלכות המחלה על המשפחה המטפלת בחולה.
יצירה וביצוע: דבורית בן יוסף / משחק ויוצרת-שותפה: דבורה ג'פי / יוצרות שותפות: כלנית הראל ילון, שי לביא טל, מיכל כהן, ענבל קפלן, ישראל עמנואל / ליווי אמנותי: ד"ר חן אלון
24.6.2025, 18:45 | 25.6.2025, 21:00| 26.6.2025, 19:00
כשלושים דקות
בניין מקסיקו, 121
מה שאמרו עלינו
יצירתה של יהודית גפן עם הודיה קלייטמן וקבוצת המנטוריות
במהלך החודשים האחרונים נפגשנו, מדי שבוע, קבוצת נשים צעירות, בוגרות תוכנית המנטורינג - תוכנית המכשירה צעירות אשר חוו קושי ומצוקה לסייע לנערות בסיכון. במהלך המפגשים, יצאנו למסע של חקירה, יצירה, משחק, כאב וגילוי לב. בתהליך תיאטרוני מלא חיים, צחוק ואומץ, פתחנו ביחד את השאלות הגדולות (והקטנות) של החיים דרך העדשה הייחודית של היותנו נשים.
מה זה אומר נשיות? האם היא בכלל קיימת? כיצד היא באה לידי ביטוי ואיך היא נראית? האם יש דרך נכונה להיות נשית? מי מכתיב לנו מהי נשיות? אנחנו? החברה? אמא? מה משותף לנו כנשים? מה שונה? ואיך זה מרגיש כשכולם מסתכלים, אבל אף אחד לא באמת רואה?
זוהי ההזדמנות שלנו להשמיע את הקול שלנו, לחגוג את נשיותנו וגם את החלקים האחרים, לבעוט במה שאנחנו רוצות, בלי לדפוק חשבון.
המופע שלפניכם.ן הוא לא סיפור אחד, אלא קולאז' של קולות, דמויות, רגעים של אמת ותיאטרון. יש בו הומור, כאב, דמיון ומציאות, אבל בעיקר – הרבה לב. כל סצנה צמחה מתוך הקבוצה, מתוך סיפורים אישיים, מתוך רגעים שנאספו מתוך התהליך הקבוצתי ונארגו יחד לכדי יצירה מקורית.
זהו ערב חד־פעמי שנכתב ונוצר במיוחד על ידי ולמען המשתתפות, והוא הזדמנות נדירה להציץ לעולמה הפנימי של קבוצה אמיצה שלא מפחדת לשאול – ואולי גם להשיב – מהי נשיות בשבילי?
יצירה וביצוע: ליבי שלו אשואל, ראנין דהאמשה, רות ליידרמן, איילה פוקס, שונטל פרץ, קשת שינדלר, יהודית גפן, הודיה קלייטמן / ליווי אמנותי: נטלי צוקרמן
23.6.2025, 18:30 | 24.6.2025, 19:15 | 26.6.2025, 18:15
כארבעים דקות
בניין מקסיקו, 207ב'
כי בךָ בחרתי
יצירתה של יעל וליאר
בחלומותינו, אנחנו מוצאות את עצמנו מזוקקות לעיקר. ללא הקשר, חשופות וחסרות הגנה מפני עומס העולם הער. נאלצות להתמודד עם השאלות הכי עמוקות, הכי סודיות, והכי קשות לביטוי. טוב ורע, חיים ומוות. לפעמים אנחנו מתעוררות חכמות יותר. לפעמים – מבוישות. לפעמים רוצות לזכור. לפעמים – לשכוח.
לפני שמונה שנים, בני גלעד התאבד. שנתיים לאחר מכן חלמתי חלום ובו שאל אותי שאלה. לא הצלחתי לענות לו. הלילה, אני מזמינה אתכם.ן להצטרף אליי, אל חלומי, כדי שתוכלו לבחור עבורי.
באירוע שהוא חצי מופע וחצי מיצב, אני ואתם.ן נחקור יחד, בארבע עיניים, שאלה שאולי לא היינו מוכנים.ות לשקול מחוץ לחלום. אני מתחייבת לא לספר לאף אחת מה בחרתם.ן.
יצירה וביצוע: יעל וליאר / ליווי אמנותי: ד"ר חן אלון
23.6.2025, 21:00-18:30 | 24.6.2025, 21:00-18:30 | 25.6.2025, 21:00-18:30
מופע משך. שעת הכניסה לבחירת הצופה במהלך שעות המופע. זמן צפייה מומלץ כרבע שעה
הגלריה האוניברסיטאית
התפוח לא נופל
יצירתה של מיכל כהן
אחרי 7 באוקטובר נאלצנו, משפחתי ואני, לעזוב את ביתנו שבמטולה השוכנת על גבול הלבנון. ארזנו מזוודה קטנה לכמה ימים ומאז לא שבנו. כמטולאית שורשית שגדלה על הגבול, חונכתי לא לפחד. לא לבכות. לא להישבר.
חוויית העקירה הפתאומית מהבית, מהשורשים, מהמשפחה, מהשגרה, מהקהילה, מהעבודה, מהחיים ומהזיכרונות יצרה אצלי סדקים בחומות הלב. האתוס שגדלתי עליו נשבר. הבית הפך לשטח צבאי סגור. מצאתי את עצמי פליטה בארצי, במקום חדש, לזמן לא ידוע, בחדר קטן בקיבוץ.
זהו מופע אוטוביוגרפי המשקף את ההתמודדות היומיומית בתוך המציאות החדשה שנוצרה ומביא את סיפור העקירה מזווית אישית, משפחתית ולאומית. זהו מסע אישי-פוליטי על התפכחות וגעגוע למה שהיה ולא יחזור.
דרך קילוף תפוחים מתקלפים ונחשפים סיפורים על שורשים ובית, שבר ואובדן.
יצירה וביצוע: מיכל כהן / ייעוץ אמנותי: מיכל סבירוני / ליווי אמנותי: נטלי צוקרמן
23.6.2025, 20:00 | 24.6.2025, 18:00 | 25.6.2025, 20:00
כארבעים דקות
בניין מקסיקו, 207ב'
באמאש'לך?!
מופע של ספוקן-וורד, שירה, ראפ וקול אבוד
יצירתה של קלייר כהן חביליו
"מה בא לך?" "מה? לא בא לך?" "מה שבא לך …." (האמנם?)
מטיפת הדם הראשונה שהופכת ילדה לאישה
אל הציפייה החברתית להרות ואישה שמרגישה כמו ילדה אבודה,
בין כאב לבלבול, בין מה שאני מרגישה למה שאומרים לי שאני אמורה להרגיש,
מתוך כל אלו נולד מופע זה.
זהו מסע קולי דרך הקול הנשי שלי ואחר חיפוש הקול שלי —
שנעשה בו שימוש, שנתון לפרשנות, לציפיות ולחץ חברתי,
מסע שנועד לחפש אחר תשובות, ובעיקר ליצור מרחב בטוח לשאול.
הפרפורמנס שוזר טקסטים אישיים, ספוקן-וורד וקטעי ראפ, מתוך הרצון להבין –
האם הקול שלי הוא באמת שלי? האם הגוף שלי שייך לי?
האם הבחירה שלי באמת חופשית? האם מותר לי גם לא לדעת?
זו קריעת לידה עצמית – מתוך הציפייה החברתית ללדת,
מרחב בטוח להתבלבל בו, שיר כואב שלפעמים מצחיק, שיר מצחיק שלפעמים כואב.
יצירה וביצוע: קלייר כהן חביליו / ליווי אמנותי: ד"ר חן אלון
23.6.2025, 19:15 | 25.6.2025, 19:15 | 26.6.2025, 20:15
כשלושים דקות
בניין מקסיקו, 121
שאלת ההצגה
יצירתו של ישראל עמנואל
"טבעה של כתיבה פילוסופית הוא להתעמת, בכל סבב מחדש, עם שאלת ההצגה."*
דייט שמשתבש על חוף הים, זיכרונות צפים, או אולי דווקא טיעון פילוסופי שמופיע בצורה לא טיפוסית? במופע נבחנת שאלת ההצגה – איך אדם מציג את עצמו, איך הפילוסופיה מציגה את עצמה?
המופע נובע מאי-נחת: אי-נחת מסגירת ההצגה או האדם בתוך סיפור אחד מובן ולכיד, אך גם אי-נחת מההתפזרות והניתוק התיאורטיים המאפיינים פרפורמנס מודע לעצמו. האם בסיפור נטמעים במציאות ללא ביקורת הכרחית, או בסיפור דווקא מתאפשר לנכוח? האם התיאוריה היא דיסוציאציה המרחיקה אדם מעצמו, או דווקא האמצעי היחיד להבין את המציאות ולהתקרב אליה (ואל הסיפורים שבה) בגישה מפוכחת? ובעיקר, מה קורה לכל זה במפגש עם מישהו אחר?
בנתיב רפלקטיבי ואסוציאטיבי המתעקש על סיפור, בעזרת ולטר בנימין וחנה ארנדט ובסיוע טבעו הנוכח והגופני של התיאטרון, המופע ינסה לרקוד על שתי החתונות: בין נרטיב לתיאוריה, בין אינטימיות לוויכוח, בין מסיבת גייז לדיון מופשט. אדם-מופיע מנסה להבין את שאלת ההצגה: כיצד יהיה מובן לעצמו ולאחרים? ואולי דווקא דרך ההצגה, ההתחפשות והשקר, יוכל להופיע באמת.
* על פי תרגום אנגלי למוצאו של מחזה-התוגה הגרמני מאת ולטר בנימין
יוצר ומבצע: ישראל עמנואל / שחקן שותף: עמית לסרי (בוגר מסלול משחק) / דרמטורג: יונתן אטלס / ליווי הפקתי: עלאא נעאמנה /
ליווי אמנותי: ד"ר חן אלון
24.6.2025, 20:30 | 25.6.2025, 18:30 | 26.6.2025, 20:45
כשלושים דקות
בניין מקסיקו, 207ב'
יסמין חצוף
יצירתו של אור ענבר
בכיתה ב׳ אחת הבנות שאלה אותי למה אני לא עושה כמו דנה אינטרנשיונל. אבל אף פעם לא רציתי להיות בת. רציתי להיות אני – גם אם לא היה לזה שם ברור. רציתי שיהיה מקום בעולם גם לבנים כמוני, שאהבו לשחק בברביות, להתחפש עם סדינים, למדוד את נעלי העקב של אמא ולשיר שירי מחזות זמר מול מראה; בנים שלא התאימו לחִבְרותּ של הסביבה וחִבְרְתוּ את עצמם בדרך שלהם.
יחד עם עוד שני בנים כמוני יצאנו למסע אל תוך חדרי הלב, הארון והזיכרון. חלקנו חוויות, אספנו רגעים של חיקוי, של התחפשות, של קישוט, של גילוי והסתרה – ובנינו מהם את מגרש המשחקים שלנו, שבו אנו יכולים לשאול את כל השאלות ולתת ביטוי לתשוקות הכי כמוסות.
כצידה לדרך לקחנו אתנו דמויות נשים גדולות מהחיים ומההיסטוריה, מהקולנוע והתיאטרון, ואת מילותיו של פדריקו גרסיה לורקה שכתב על התשוקה הבלתי מדוברת, על הקול שלא נשמע ועל ״מתרומם״ אחד, ש״מתקשט לו ביסמין חצוף, צחור״.
יצירה ובימוי: אור ענבר / מבצעים ויוצרים־שותפים: אופק אהרוני, דור כהן / ליווי אמנותי: ד״ר חן אלון
20:45 ,23.6.2025 | 19:45 ,24.6.2025 | 19:15 ,25.6.2025
כשלושים דקות
הגלריה האוניברסיטאית
לשתות את עצמנו – לדעת
יצירתה של ענבל קפלן
לילה. פאב. שולחנות קטנים ואורות עמומים. על הבר — אישה אחת, כמה פנים, הרבה סיפורים.
״לשתות את עצמנו — לדעת״ הוא ערב שבו החיים והבדידות נמזגים יחד, כוס אחרי כוס. בין צחוק לשתיקה, בין שאלה לתשובה שלא נאמרת, נחשפים סיפורים אישיים – על נטישה, על עצמאות, על אהבה שאיננה ועל הכוח להמשיך למרות הכל.
המפגש מתקיים בפאב השכונתי שפתחתי באוניברסיטת תל אביב, והקהל שותף, ולא רק כצופים, אלא כחלק מספיד־דייט שנארג במופע. מוזמנים להגיע, לשתות, לדבר ולשתף זרים מוחלטים. אף אחד לא ישב עם האדם שהגיע אתו, בתקווה שייפתחו הלב והדעת.
הסיפורים שתספרו לעצמכם, לדייט שלכם ולי יובילו לסיפורים שלי – גרושה, עצמאית, בודדה, גיבורה ולפעמים גם סטריאוטיפית. אולי נגלה במה אנחנו דומים ובמה שונים – או ייחודיים, היכן אנחנו מרגישים בנוח ומתי שולטים בנו הספק ואי־הנוחות.
זהו ערב שבו לא שותים כדי לשכוח. שותים כדי לזכור, כדי לדעת משהו נוסף על עצמנו.
יצירה וביצוע: ענבל קפלן / ליווי אמנותי: נטלי צוקרמן
20:45 ,23.6.2025 | 21:15 ,24.6.2025 | 21:30 ,26.6.2025
כארבעים וחמש דקות
בניין גילמן, חצר הקפיטריה
על הסף
יצירתה של ירדן שפירא-קופרמינץ
מחכים.
לדלת שתיפתח, לאור שיידלק, לסימן ברור.
אבל הזמן נשבר לרגעים קטנים ולא צפויים.
לא כל מה שנראה קיים. ולא כל מה שקיים מוכן שיראו אותו.
תחושת ביניים שאין לה שם. שקט תלוי באוויר.
המופע מבקש לבחון את הקו הדק שבין חיים לבמה, בין מה שנראה למה שנמצא באמת, בין הבטחה לאי־ודאות. הקהל ממתין להיכנס – על הסף. ואולי כבר מעבר לו.
זוהי חוויה תיאטרלית שאינה מתפתחת לפי כללים מוכרים. היא שמה במרכז את המתח, את הציפייה, ואת הרגעים שבהם שום דבר לא קורה – או אולי כבר הכל קורה בפנים, או מתחת לפני השטח. המופע מבקש לפרק את מנגנוני התיאטרון, תוך שימוש באסתטיקה של המתנה ושבר וערעור על קווי ההתחלה והסוף.
רסיסי זיכרונות, שברי שיחות, הבזקים של ילדות, אהבה ואובדן. היכן עובר הגבול?
כשהרגע יגיע – תדעו. ואם לא תדעו – גם זה בסדר.
יצירה וביצוע: ירדן שפירא־קופרמינץ / ליווי אמנותי: נטלי צוקרמן / ייעוץ וליווי: צוות הגראז׳ – נטלי לוין, חיים אברמסקי / ע. הפקה: אן מארי אריאל ג׳ייקובסון
19:45 ,26.6.2025 | 20:45 ,25.6.2025 | 19:45 ,24.6.2025
כעשרים דקות
בניין מקסיקו, 207 א׳ (מראות)